Malbim on I Chronicles 29:29:1
הנם כתובים. ר"ל שדבריו הראשונים כתב שמואל בעודו
חי טרם שהמלך דוד, ודבריו האחרונים כתב נתן וגד בספריהם, והם כתבו ספורי מלכותו וספורי
גבורתו, וגם ספרו את העתים אשר עברו עתי הטובה והרעה בין על ישראל בין על יתר ממלכות
“The
former things were written.” That is, his earlier words were written by Samuel
while he was still alive, before King David’s time; and his later words were
written by Nathan and Gad in their books. They wrote the accounts of his
kingship and the accounts of his mighty deeds, and they also recorded the times
that passed, the times of prosperity and adversity, both concerning Israel and
concerning the other kingdoms.
Metzudat David on I Chronicles 29:29:1
הראשונים. כשהיה עוד נרדף מפני שאול:
“The
former ones.” When he was still being pursued by Saul.
Metzudat David on I Chronicles 29:29:2
על דברי שמואל. ר״ל בספר שמואל:
“Concerning
the words of Samuel.” That is, in the Book of Samuel.
Metzudat David on I Chronicles 29:29:3
ועל דברי נתן וכו׳. גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו:
“And concerning the words of Nathan, etc.” They too
wrote books, and they are not with us.
Ralbag on I Chronicles 29:29:1:
הנם כתובים על דברי שמואל הרואה. ר"ל
אצל דברי שמואל הרואה וזה הוא בס' שמואל וידמה ששם גם כן דברי נתן הנביא ודברי גד החוזה
אשר זכרם בזה הפסוק. זהו מה שראינו לבאר במה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום ממה
שלא נזכר בספר שמואל. ואולם התועלות המגיעים ממנו מלבד מה שמנינו מזה בס' שמואל הם
אלו. התועלת הראשון. הוא להודיע עוצם ההשגחה האלהית להביא המלוכה לדוד עד שבעת שהיה
נרדף משאול הסב לב גבורי ישראל וראשיהם להתחבר עמו ובאלו היו גם כן מבני בנימין אחי
שאול והגיע מחשקם לבא אל דוד שעברו את הירדן בחדש הראשון והוצרכו לשום בריחים על כל
העמקים באופן שיוכלו לעבור עליהם ולא נתעצלו מלבא אליו עד שיסור רבוי המים כי מאת ה'
היה והיו באים אליו יום ביום לעזרו עד שהיה למחנה גדול וגם בעת בואם לחברון באו בני
בנימין אחי שאול להמליך את דוד ואע"פ שהיו רבם שומרים משמרת מלכות בית שאול. התועלת
השני. הוא להודיע שאין לשאת ארון האלהים כי אם הלוים בכתף ולמדנו מזה כי אמרו בתורה
כי עבודת הקדש עליהם בכתף יבאו היא מצות עשה. התועלת השלישי. הוא מה שלמדנו מזה הספור
מענין מחלקות הכהנים שהיו מאת ה' כמו שיתבאר מדברי דוד ומזה המקום נתישרנו לעמוד על
כונת התורה במה שאמרה חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות וראוי היה להיות כן בזאת
העבודה הנכבדת. ר"ל שיהיה מוגבל בה הכל בדרך שלא יחסר ממנה דבר ולזה היה ראוי
שידעו מי יעשה העבודה ביום ויום עם שבזה תסור הקטטה והמחלוקת מביניהם. התועלת הרביעי.
הוא מה שלמדנו מזה כי עבודת הלוים היתה בשיר בפה להודות לה' על יד מי שיהיה מהם יותר
ראוי כאמרו יסור במשא כי מבין הוא (ט"ו כ"ב) ומזה עמדנו על הכוונה במה שאמר
בתורה לעמד לשרת בשם ה' (דברים י"ח ה') ומזה גם כן נמשך שיהיו מהם משוררים בכל
זמר. והנה למדנו מזה עוד כי מה שיסדה התורה על הלוים לשמור משמרת בית ה' כלל שיהיו
שוערים. ושישמרו הקדשים מכל טומאה ושישמרו האוצרות וההקדשות וכלי בית המקדש והסולת
והיין והשמן המיוחדי' למנחות ויתקנו מלאכת לחם הפנים והסלתות והחביתין של כהן גדול.
ובכלל כל מה שהיה אפשר להם לשרת בו הכהנים בעניני המקדש וקדשיו וכבר יסד דוד בזה מחלקות
לכל אלו הדברים כדי שיהיה איש על עבודתו כמו שמצאנו שהקפידה התורה בזה שיהיה איש על
עבודתו ועל משאו. התועלת החמישי. הוא להודיע שראוי ללכת לפני ה' ית' בלבוש מורה על
הנקיות והם הבגדים הלבנים ובלבוש בלתי מורה על שררה ומלכות. ולזה ספר כי לא היה דוד
לבוש בגדי מלכות בהיותו הולך לפני ארון האלהים אך היה מכורבל במעיל בוץ והיה חגור אפוד
בד ולהמשך לזאת הכוונה היה דוד מרקד ומשחק לפני ה' ולא היה מתנהג כמלך. התועלת הששי.
הוא להודיע דבר ההודאה הנפלאה שאמרו המשוררים אשר היא מקפת בפנות עצומות מפנות התורה
והאמונה. האחת היא שאשר יבקשו פניו והם הדבקים בו יעשה ה' ית' הנפלאות בעבורם להיטיב
להם ולהצילם מהרע כאמרו דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד וזאת הפנה כוללת גם כן פנה אחרת
והיא שה' ית' משגיח באישי המין האנושי וכבר זכר זה בבאור באמרו אשר כרת את אברהם ושבועתו
ליצחק. הפנה השנית היא להודיע שיעדיו על ידי נביאיו הם קימים ולזה אמר ומשפטי פיהו
כמו שבארנו. ואמר דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק וגו'. ומזאת הפנה
תתקיים פנה אחרת והיא מציאות הנבואה כי לולא ההודאה בה תפול התורה בכללם. הפנה השלישית
היא אמונת חדוש העולם. והוא אמרו וה' שמים עשה. הפנה הרביעית היא שתכלית השמחה והתענוג
היא אצל ה' ית' ולזה ראוי לכל אדם שיתחבר לזאת השמחה הנפלאה לפי מה שאפשר לו וזה יהיה
לו בשישכיל וידע ה' ית' לפי היכולת. הפנה החמישית היא שעוד יעבדו כל הגוים את ה' כאמרו
ויאמרו בגוים ה' מלך והנמשך לזה מהדברים כמו שבארנו אצל באורנו לאלו הדברים וכן אמר
הנביא כי ה' ית' יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג'
ט'). והנה הישיר בזה גם כן לדבר הגלות אשר אנחנו בו כי הוא יהיה הכלי להביא כל הגוים
לאמונה האמתית כי בצאתנו מהגלות הזה יהיה מה שזכר מענין מה שיאמר בגוים ה' מלך כמו
שנתבאר מס' דניאל לפי מה שבארנו שם. התועלת השביעי. הוא להודיע שבית המקדש אשר בירושלם
הוא נבחר לעולמי עד. ולזה אמר זה בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל ואמר אני עם
לבבי לבנות מנוחה לארון ברית ה'. התועלת השמיני. הוא להודיע כי לעוצם חשק דוד לבנות
בית המקדש הכין מעת עניו אוצר לבנינו והכין הכל לשלמה בטרם מותו ונתן לו תבנית כל חלקי
הבנין ותבנית הכלים ומשקלם ויסד דבר מחלקות הכהנים והלוים להעמיד עבודת הבית בתכלית
מה שאפשר מהשלמות והיה כל זה לדוד מפי ה' כמו שזכרנו הנה כמו שמשה כשלא יכול להנחיל
לישראל הארץ מפני חטאיהם כמו שזכרנו שם הישיר יהושע והעמידו על כל מה שיעשהו בהנחילו
הארץ לישראל כן היה הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה וכמו שלא מנע ה' ממשה הנחלתו בארץ
לישראל מפני היות יהושע גדול ממנו כן הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה כי כבר היתה מעלת
דוד גבוהה ממעלת שלמה אלא שלא רצה ה' ית' שיבנהו דוד כי דמים רבים שפך ויחשבו הגוים
בבא קץ הבית בעבור חטא ישראל שבעון הדמים ששפך דוד קרה זה הרע לזה הבית כמו שזכרנו.
התועלת התשיעי. הוא להודיע שהטוב שיעד ה' ית' לשלמה היה בו תנאי והוא שאם ילך אחר ה'
ית' לעשות מצות התורה וחוקיה ומשפטיה ימשך לו זה הטוב. ולזה אמר דוד לשלמה אז תצליח
אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל (כ"ב י"ג)
ויאמר והכינותי את מלכותו עד לעולם אם יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה (כ"ח
ז'). התועלת העשירי. הוא לפרסם קיום הברית שכרתה' ית' לפנחס להיו' לו ברית כהנ' עולם
עד שכבר תמצא כי הכהונה הגדולה לא היתה כי אם מעט לזרע איתמר ורבה היתה לפנחס. גם תמצא
כי במשמרות הכהנים ששש עשרה מחלקות היו שם לאלעזר ולא היו מהם לאיתמר כי אם שמונה.
ונתבאר גם כן בס' יחזקאל התקים הכהונה הגדולה לבני צדוק (מ' מ"ו. מ"ג. י"ט.
מ"ד. ט"ו. מ"ח י"א) שהיו מזרע פנחס. התועלת האחד עשר. הוא להודיע
שאין ראוי שישתמש אדם בשתי מלאכות או שתי פקדות יחד כי מפני עסקו באחת ימנע שלמות עסקו
בשנית עד שיקרה שיעדר השלמות משתי המלאכות. ולזה תמצא שהגביל דוד לכל מלאכה ומלאכה
ללוים אנשים מיוחדים ולכל פקדות ופקדות ממלאכותיו וקניניו שם איש מיוחד. והמשל שמי
שהיה ממונה על מלאכת הכרמים לא היה ממונה על שבכרמים לאוצרות היין ואשר היה על הבקר
הרועים בשרון לא היה ממונה על הבקר אשר בעמקים. התועלת השנים עשר. הוא לפרסם טוב תכונת
דוד ואהבתו ה' ית' ועמו ישראל. ולזה תמצא שצוה שלמה בנו לפני מותו שילך בדרכי ה' ית'
ולשמור מצות התורה. ובזה תתקיים לו המלוכה תמיד ולזרעו וימצא לו בכל אשר יקראהו. וצוה
גם כן כל ראשי ישראל ללכת בדרכי ה' ית' לשמור ולדרוש כל מצותיו כדי שתתקיים להם ולזרעם
ירושת הארץ תמיד. ולזה גם כן תמצא שסבב שהתנדבו השרים כלם לעבודת בית אלהים כדי שיהיה
להם גמול טוב מאת ה' ית'. התועלת השלשה עשר. הוא להודיע שמהשגחת ה' ית' בדבקים ימשך
להכין לבבם אליו במה שיחדש מהדברים אשר יישירום לעבודתו ית'. וזה הוא אמרו שמרה זאת
לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. ולזה אמרו ז"ל בא לטהר מסייעין אותו
(שבת ק"ד) והיה זה כן כי כמו שישפיע ה' ית' לאוהביו דברים ישמרום מהרעות הגופיות
בהשגיחו בהם כן ימצא להם דברים ישמרום מהרעות הנפשיות כמו שבארנו ברביעי מס' מלחמות
ה':
“Written concerning the words of Samuel the seer.” That
is, alongside the words of Samuel the seer, and this is in the Book of Samuel.
It also seems that the words of Nathan the prophet and the words of Gad the
seer, whom he mentioned in this verse, are there as well. This is what we have
seen fit to explain here, in what we have limited ourselves to explaining from
this book in this place, among the things not mentioned in the Book of Samuel.
But the benefits that follow from it, apart from what
we have listed from this in the Book of Samuel, are these:
The first benefit. It teaches the greatness of divine providence in
bringing the kingship to David, so that even while he was being pursued by
Saul, the hearts of the mighty men of Israel and their leaders were turned to
join him. Among them were also men of Benjamin, Saul’s kinsmen. Their desire to
come to David was such that they crossed the Jordan in the first month and had
to make bridges over all the valleys so that they could pass over them, and
they did not slacken in coming to him until the waters subsided, for it was
from the Lord. Day by day they kept coming to aid him until he became a large
army. And even when they came to Hebron, the men of Benjamin, Saul’s kinsmen,
came to make David king, although most of them were still guarding the
interests of the house of Saul.
The second benefit. It teaches that the ark of God is to be carried only
by the Levites on the shoulder. From this we learn that the Torah’s statement,
“the service of the holy things is upon them; on the shoulder they shall
carry,” is a positive commandment.
The third benefit. From this account we learn about the divisions of the
priests, which were established by God, as will be explained from David’s
words. From this place we are enabled to understand the intention of the Torah
in saying, “they shall eat equal portions, besides that which comes from the
sale of their fathers’ property” (Deut. 18:8), and it was fitting that it
should be so in this noble service—namely, that everything in it be fixed in
such a way that nothing be lacking. Therefore it was fitting that they should
know who would perform the service on each day, and thereby contention and
dispute would be removed from among them.
The fourth benefit. It teaches us that the Levites’ service was song, with
the mouth, in praise of the Lord, by whomever among them was more fit for it,
as it says, “he shall be set aside from carrying, for he is understanding”
(15:22). From this we understood the intention of what the Torah says, “to
stand to minister in the name of the Lord” (Deut. 18:5). From this also it
follows that there should be among them singers in every kind of music. And we
also learned from this that what the Torah established for the Levites—“to keep
the charge of the house of the Lord”—includes that they be gatekeepers; that
they guard the holy things from all impurity; and that they guard the
treasuries and the dedicated offerings and the vessels of the Temple, and the
fine flour, wine, and oil set aside for the meal offerings, and that they
prepare the showbread and the fine flour and the high priest’s daily
griddle-cakes. In general, they were to serve in everything in which it was
possible for them to assist the priests in the affairs of the Temple and its
sacred objects. David established divisions for all these matters so that each
man would be at his service, just as the Torah was careful in this matter that
each man be at his service and burden.
The fifth benefit. It teaches that one should walk before the Lord in
clothing that indicates cleanliness—namely, white garments—and in clothing that
does not indicate rulership or kingship. Therefore it says that David was not
dressed in royal garments when he went before the ark of God, but was wrapped
in a linen robe and girded with a linen ephod. In keeping with this intention,
David danced and played before the Lord and did not behave as a king.
The sixth benefit. It teaches the wondrous praise uttered by the singers,
which encompasses great principles of Torah and faith. The first is that those
who seek His face—that is, those attached to Him—will have the Lord perform
wonders for them, to benefit them and save them from evil, as it says, “Seek
the Lord and His strength; seek His face continually.” This principle also
includes another principle: that the Lord watches over individual human beings.
He made this explicit when He said, “the covenant which He made with Abraham,
and His oath to Isaac.” The second principle is to teach that His declarations
through His prophets are established; therefore it says, “and the judgments of
His mouth,” as we explained. It says, “the word which He commanded to a
thousand generations, the covenant which He made with Abraham and His oath to
Isaac,” and from this principle another principle is confirmed, namely the
existence of prophecy, for without belief in it the Torah as a whole would
fall. The third principle is the belief in the creation of the world. This is
what is meant by, “and the Lord made the heavens.” The fourth principle is that
the ultimate joy and delight are with the Lord, and therefore every person
ought to join in this wondrous joy as much as possible, and this will be his
through knowing and understanding the Lord to the extent of his ability. The
fifth principle is that all the nations will yet serve the Lord, as it says,
“and say among the nations: The Lord reigns,” and all that follows from this,
as we explained in our commentary on these words. So too the prophet says that
the Lord will turn to the peoples a pure language, that all of them may call
upon the name of the Lord and serve Him with one consent (Zeph. 3:9). This also
points us toward the exile in which we are, for it is the means by which all
the nations will be brought to true faith; for when we come out of this exile,
what is foretold concerning “they shall say among the nations: The Lord reigns”
will come to pass, as is explained from the Book of Daniel, according to what
we explained there.
The seventh benefit. It teaches that the Temple in Jerusalem is chosen
forever. Therefore it says, “This is the house of the Lord God, and this is the
altar for Israel forever,” and it says, “But I had it in my heart to build a
resting place for the ark of the covenant of the Lord.”
The eighth benefit. It teaches that because of David’s intense desire to
build the Temple, he prepared from the time of his affliction a treasury for
its building, and prepared everything for Solomon before his death, and gave
him the plan of all the parts of the building and the design of the vessels and
their weights. He also established the divisions of the priests and Levites so
as to maintain the service of the house in the fullest possible perfection. All
this came to David by the word of the Lord, as we mentioned. Just as Moses,
when he could not bring Israel into the land because of their sins, as we noted
there, guided Joshua and put him in charge of everything he would do in
bringing Israel into the land, so too was the matter here with David and
Solomon. And just as the Lord did not prevent Moses from bringing Israel into
the land because Joshua was greater than he, so too here the matter is the same
with David and Solomon, for David’s rank was in fact higher than Solomon’s.
Rather, the Lord did not want David to build it because he had shed much blood.
And the nations might think, when the time for the Temple’s destruction came
because of Israel’s sin, that this evil had befallen the Temple because of the
blood David had shed, as we have noted.
The ninth benefit. It teaches that the good promised by the Lord to
Solomon was conditional: if he walks after the Lord, doing the commandments of
the Torah and its statutes and judgments, then that good will come upon him.
Therefore David said to Solomon, “Then you shall prosper, if you observe to do
the statutes and the judgments which the Lord commanded Moses concerning
Israel” (22:13). And he said, “And I will establish his kingdom forever, if he
is strong to do My commandments and My judgments, as at this day” (28:7).
The tenth benefit. It makes known the fulfillment of the covenant which
the Lord made with Phinehas, namely, that there would be to him a covenant of
an everlasting priesthood. For you find that the high priesthood was with the
line of Ithamar only for a short time, while it was largely with Phinehas. You
also find that among the priestly divisions, sixteen courses were there for
Eleazar and only eight for Ithamar. It is also explained in the Book of Ezekiel
that the high priesthood was established for the sons of Zadok (40:46; 43:19;
44:15; 48:11), who were of the seed of Phinehas.
The eleventh benefit. It teaches that a person should not engage in
two crafts or two offices at once, because being occupied with one will prevent
him from fully attending to the other, until it may happen that both become
deficient. Therefore you find that David appointed specific men for each task
among the Levites, and specific men for each office from among his own
officials and possessions. For example, the one appointed over the work of the
vineyards was not appointed over the wine-cellars, and the one over the cattle
and the shepherds in Sharon was not appointed over the cattle in the valleys.
The twelfth benefit. It makes known the goodness of David’s character and
his love for the Lord and for Israel His people. Therefore you find that he
charged Solomon his son before his death to walk in the ways of the Lord and
keep the commandments of the Torah. In this way the kingship would remain
secure for him and his offspring, and he would prosper in all that he
encountered. He also charged all the leaders of Israel to walk in the ways of
the Lord, keeping and seeking all His commandments, so that possession of the land
would remain secure for them and their offspring forever. For this reason too,
you find that he caused all the princes to volunteer for the service of the
house of God, so that they would receive a good reward from the Lord.
The thirteenth benefit. It teaches that from the Lord’s
providence over those who are attached to Him there follows the preparing of
their hearts toward Him through the things He brings about that direct them to
His service. This is what is meant by, “Guard this forever in the inclination
of the thoughts of the heart of Your people, and direct their hearts toward
You.” For this reason our sages said, “One who comes to purify himself is
assisted” (Shabbat 104a). And this is so, because just as the Lord bestows on
His beloved things that protect them from bodily harms through His providence
over them, so too He provides them with things that protect them from spiritual
harms, as we explained in the fourth part of Wars of the Lord.
