Alon Bakhut on Lamentations
5:12:1
שרים בידם נתלו
וכו'. הרצון שהם עצמם נתלו בידים ולא נהדרו פני זקנים הם חכמי הדור המזהירים אותו לבל
יאבדו עצמם לדעת. והטעם לפי שבחורים טחון נשאו למשכב זכור ואם כן פחדו שיאנסום לעבירה
ומותרים להרוג עצמם וק"ל:
Alon Bakhut on Lamentations
5:12:2
או יאמר בחורים
הראוים למשכב זכור טחון נשאו. ונערים שאין ראוים לכך כפתום בכרעי המטה ושמשו בפניהם
להיות ולדם כמותם. וזהו בעץ כשלו. והוא באמת מכה הכתובה בתורה יעלם ה' עליך וכו' יעלם
ר"ת יעמדו ערומים לפני מטתן. ולכך אמר אי הוי מטי להתם לא הוי צריכה לך דהדבר
מפורש ואין זה בכלל מכה אשר לא כתובה עיין בגמרא וק"ל:
Devarim Nichumim on Lamentations
5:12:1
שרים בידם. ראוי לשים לב איזה יחס יש לתליות השרים בידם אל
הדרת פני זקנים ועוד שאם הוא שבעון שלא הדרו פני זקנים נענשו שנתלו הל"ל לא הדרו
מאי נהדרו. ועוד מאי איכפת לן אם היה בידם או ביד זולתם. ועוד בחורים טחון נשאו איך
מתקשר אל הקודם ועוד אומרו בעץ כשלו שאם הוא שמתישות כחם בעץ בעלמא היו נכשלים למה
ייחסם המכשול אל עץ ולא אל דבר זולתו שיכשלו בו בני אדם. ועוד אומרו בעץ בקמ"ץ
ולא שו"א שהוא כאומרו בהעץ בה"א הידיעה. ועוד למה כשלו בו נערים מבחורים.
אך הנה ארז"ל על פסוק ויהיו מלעיבים במלאכי ה' לא נחרבה ירושלם עד שבזו בה תלמידי
חכמים וכן אמרו לא נחרבה ירושלם עד שבטלו תלמוד תורה כי ויתר הקב"ה וכו' הא כיצד
אלא שמשום שהיו מלעיבים היחל ביטול תורה ונחרבה. ונבא אל הענין כי שרים המושלים בעם
בידם וכח ממשלתם נתלו וישענו לשפני זקנים לא נהדרו וידוע כי כל זקנים שבמקרא תלמידי
חכמים כד"א והדרת פני זקן קח את כל זקני העם הזקנים אשר בשער ואמר כי לא בלבד
השרים נתלו בכחם לבזות ולבלתי הדר פני תלמידי חכמים כ"א גם כל ההמון וזה אומרו
סתם לא נהדרו ולא נאמר לא הדרו ועי"כ בחורים הראויים ליישב בישיבה לפני הזקנים
כי בטלו יגיעת עול תורה הביאם ה' לעול ד"א כמאמר התנא הפורק ממנו עול תורה נותנים
עליו עול מלכות ועול דרך ארץ ונערים הראויים להתחנך בתורה יצאו לתרבות רעה כבן סורר
ומורה הראוי לינתן על עץ כמשז"ל שעליו נאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית
אותו על עץ על בן סורר ומורה נאמר וזה יאמר כי על בזותם תלמידי חכמים נערים כשלו בעץ
הידוע לנער הוא הסורר ומורה כי יוצאים לתרבות רעה ומזה נמשך לדבר על רעה הנמשכת מביטול
תורה מפסוק שאחר זה זקנים משער שבתו וכו' כאשר יבא בס"ד:
Ibn Ezra on Lamentations 5:12:1
שרים – אין
לנו שרים שיושיעו נשינו כי אפילו הם נתלו בזרועם. ויש אומרים כי בידם שב אל העבדים
הנזכרים למעלה:
Lechem Dim'ah on Eikhah 5:12:1-8
ואמר שרים בידם
נתלו. הכונה אפשר כי השרים הם בעצמם אבדו עצמם לדעת ותלו את עצמם בידם ממש ותבחר מחנק
נפשם כי יראו פן יתעללו בהם האויבי' על היותם שרי המדינה כי כן דרך האויבים הכובשים
את העיר כי להמון העם מוליכין אותם בשביה לעבדים ולשפחות אמנם לשרי העיר הם מתעללי'
בהם בעשות בהם משפטים בל ידעום ומיראתם מזה הם בידם ממש נתלו ונחנקו ומה גם כי השרים
שהיו שרים רבים ונכבדים במעלה ושררה רבה ולעבדים ושפחות לא רצו להיות עבדים לעבדים
אבל בחר מחנק נפשם ונתלו בידם ואומרו פני זקני' לא נהדרו הכונה שאלו השרים אשר בידם
נתלו עדיין היו בחורי חמד שלא הגיעו לימי הזקנ' פניהם לא נהדרו עדיין בזקנה וז"א
פני זקנים לא נהדרו כלומר היות פניהם פני זקנים עדיין לא נהדרו בזה כי בחורים היו ועכ"ז
לא חשו על חייהם ובידם ממש נתלו מיראתם כדאמרן אמנם שאר הבחורים מהמון העם כי ידעו
שלא יהרגו הא יבים אותם רק שיהיו שבויים תחת ידם להתעסק במלאכת אדוניהם אלו סברו וקבלו
על המלאכה עליהם ולא רצו להמי' את עצמם וז"א בחורים טחון נשאו על כתפם וסברו וקבילו:
אי נמי אמר
כי מה שנתלו ונהרגו השרים ע"י האויבים ראוי לומר כי ה"ל כאילו השרים בעצמם
ובידם נתלו לפי שהם בידם סבבו את תלייתם שתלאום לפי שבהיותם בשררתם גברה גאותם וגאונ'
כי פני זקנים לא נהדרו ואפילו בזקנים ובחכמים היו מזלזלים כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה
ולא נהדרו בימיהם פני הזקנים והחכמים לרוב גאותם ונמצא שהם סבבו את מיתתם וה"ל
כאלו הם בידם תלו את עצמם שאלמלא העון לא היה שום אומה ולשון יכול לכבשם ואחר שאמר
קינה על השרים שכבר מתו בא לקונן על הבחורים אשר הם חיים עדנה וספר גודל חולשתם מרוב
צרותם כי אפילו הבחורים שכחם רב ועצום לא נשאר בהם כח לעשות שום מלאכה שיש בה טורח
אבל עדיין היו יכולים לסבול מלאכת הטחינה שהיא מלאכה קלה להיות יושב והשוט בידו להכות
את הסוס המסבב הרחים כי אין בזה טורח כי בהיות האדם יושב ושוט לסוס בידו ובכל פעם שסובב
הסוס ועובר עליו מכה בו פעם ושתים וסובב ולרוב חולשתם לא יכלו לסבול שום מלאכה כי אם
מלאכת הטחינה שהיא קלה וז"א טחון נשאו אמנם הנערים שהם יותר קטנים מהבחורים אלו
לא נשאר בהם כח להלוך בחוץ על רגליהם ואפילו ע"י משענת עץ שיקחו בידם וז"א
ונערים בעץ כשלו כלומר אפי' במשענת של עץ בידם כשלו בהליכתם מרוב חולשתם שבהם אח"כ
מצאתי בהר"מ אלמושנינו ז"ל כפירושי זה בפסוק בחורים טחון נשאו כמו שאביא
לקמן לשונו:
א"נ אמר
נפלה עטרת ראשינו ונחרב בית מקדשינו אבל אין לנו להתאונן על חרבן המקדש אלא על חטאות
שחטאנו לפניו ית' והכעסנו אותו שהם היו סבה להחריבו ועל זה ראוי ודאי להתאונן על שהכעסנו
את בוראינו וז"ש אוי נא לנו כי חטאנו שהיתה הסבה שנחרב:
ועדז"א
דהע"ה כי אפר כלחם אכלתי כו' אשר הרצון בו כי אפר כשיעור הלחם אנלתיו והכונה שלא
היה כן שהייתי מטבל הלח' במעט אפר אבל באפר היה כשיעור הלחם שאכלתי ולכן לא אמר בלחם
בבי"ת ושקווי בבכי מסכתי יובן עם מ"ש ז"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת
לאו חמרא הוא ואמר כי כשהייתי מוזג את היין שהייתי שותה בבכי הייתי מוסך אותו כלומר
כי על חד של יין היו תלת מדמעות וז"א ושקוי בבכי מסכתי וזו בעצמה כונת מש"ה
ותשקמו בדמעות שליש. ונתן טעם למה אפר כלחם אכלתי ושקווי כו' מפני זעמך כו' כלו' אין
אני מיצר על צרתי בשביל צרתי אלא מפני כי מן הצרה משתמע שאתה בכעס עמדי ושהכעסתיך ועל
זה אני בוכה ושקווי בבכי מסכתי מפני זעמך וקצפך אשר הקצפתי אותך אמנם על איכו' מפלתי
וצרתי איני מצטער מפני כי נשאתני ותשליכני כלומר וכי נשיאותי ורוממותי שהי' לי עד עתה
על כל שאר העמים מהיכן בא לי והלא בתחלה עבדים היינו לפרעה במצרים ואתה ברחמיך הרבים
שנשאתני ורוממתני מכל הלשונות ואת' שנשאתני את' השלכתני והחזרתני לקדמותי וז"א
כי נשאתני ותשליכני ולכן אין לי להתאונן על השלכתי שהשלכתני על כי ה' נתן וה' לקח יהי
שם ה' מבור' ואין לי להתאונן אלא על שהכעסתיך בחטאתי וגרמתי לך זעף וקצף וז"א
מפני זעמך וקצפך כו' כדאמרן והנה כל זה מסכים עם מה שפי' במ"ש אוי נא לנו כי חטאנו:
א"נ אמר
נשים בציון ענו כו'. ויובן למה בציון נקט נשים דמשמע בעולות ובערי יהודה נקט בתולו'
ולכן אפשר כי בראשונ' כאשר עלו החיילו' להלחם בירושלים ובציון בעברם דרך ערי יהודה
לא היו שוכבים ואונסים אלא הבתולות ולא הנשואות כי עדיין לא גברה ידם כ"כ לתפוש
אפילו הנשואות ולא ידעו מה יולד יום אם יגברו אם לאו ולכן לא מלאם לבם לתפוש אלא הבתולות
אשר אין בזה כ"כ קפידא כמו לשכב הנשים הנשואות אמנם כאשר כבר גברה ידם וכבשו גם
את ציון ואת ירושלים אז גם לנשים הבעולות שובים שכבים וז"ש נשים בציון ענו:
והרב מורי זלה"ה
כתב כי הנה בציון שהוא המקום היותר מובחר וקדוש אשר לנו לא נתרצו בטמאם את הבתולות
אלא אפילו שאר הנשים הבעולות עינו ואמנם בשאר ערי יהודה נסתפקו בבתולות לבד ומה שעשו
כך אם מפני שהיתה כונתם לפגום מקום הקדוש ואם מפני שחשק צד הטומאה להתגבר במקום קדושה
יתירה והגביר בהם זוהמת יצרם שם יותר או תהיה הסבה מצד יתרון היופי עכ"ל:
ואפשר שגם המתרגם
הוקשה לו זה למה בראשונה נקט נשים דמשמע אפילו בעולות ואח"כ נקט בתולות ותרגם
דבב' מלחמות משתעי קרא וז"ל נשיא דהוו נסיבן לגבר בציון אתעניאו מן רומאי ובתולתא
בקרוי יהודה מן כשדאי עכ"ל ובזה לא קשה מידי כי אפשר שהרומאי' לא היו מקפידים
לשכב אפילו עם הנשים הבעולות וע"כ אפילו הנשים הבעולות בציון עינו אמנם הכשדים
אפשר כי גם בדתם הוא נאסר להם לשכב את אשת איש ולכן לא תפשו כי אם לבתולות וז"א
בתולות בערי יהודה:
וגם אם נראה
קצת דוחק לפירוש המתרגם כי המלחמה הראשונה היתה מהכשדים והלא נ"נ שהחריב בית ראשון
והרומאי' החריבו בית שני והל"ל על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וקרא איפכא הוה
ליה למינקט י"ל שאין זה דוחק כי לפי שגלות בית שני שאנו בו היה יותר רע ומר מהראשון
אשר לא היה רק ע' שנה ע"כ בפתח דבריו התחיל לקונן על היותר חמור גם אם הוא מאוחר
בזמן ומה גם כי כובד וגודל הדבר הרע אשר רצה לקונן עליו יותר רע היה לשכב עם הנשים
הבעולות ולכן התחיל נשים בציון עינו:
Palgei Mayim on Lamentations
5:12:1
בידם נתלו.
תלו עצמם בידיהם ואבדו עצמם לדעת בחטא שבשלותם פני זקנים לא נהדרו:
Alon Bakhut on Lamentations 5:12:1
“Princes were hanged by their hand,” etc. The intention is that they themselves
were hanged by the hand, and “the faces of elders were not honored” refers to
the sages of the generation who warn it not to destroy themselves by their own
hand. And the reason is that the youths carried grain to the bed of male
relations, and therefore they feared lest they be forced into sin; and it is
permitted to kill oneself, and the matter is clear.
Alon Bakhut on Lamentations 5:12:2
Or one may say: the youths who were fit for male relations carried grain. And
the young men, who were not fit for that, bent themselves at the feet of the
bed and served before them, to be and their blood like them. And this is “they
stumbled because of wood.” And this is truly the plague written in the Torah:
“The LORD will cause your enemies, etc.” The word may be read as an acronym
meaning, “they shall stand naked before their bed.” Therefore he said, “If he
had reached there, it would not have been necessary for you,” because the
matter is explicit, and this is not included among the “plague not written [in
the Torah]”; see the Gemara, and the matter is clear.
Devarim Nichumim on Lamentations 5:12:1
“Princes were hanged by their hand.” One should note what connection there is
between the hanging of princes by their hand and “the honoring of elders’
faces.” Moreover, if they were punished because they did not honor the faces of
elders, it should have said “they did not honor,” not “they were not honored.”
And moreover, what difference does it make whether it was by their hand or by
someone else’s hand? And moreover, how does “young men carried grain” connect
with what came before? And also the phrase “they stumbled by wood”: if it means
only that their strength was weakened by some ordinary wooden object, why is
the stumbling attributed to wood specifically and not to some other thing over
which people stumble? And also why is “by wood” written with a qamatz and not a
sheva, as if it were “the wood,” with the definite article? And why did the
young men stumble through it rather than the youths? But behold, our sages said
on the verse “and they mocked the messengers of God” that Jerusalem was not
destroyed until they despised Torah scholars; and also, “Jerusalem was not
destroyed until Torah study was abolished,” for the Holy One, blessed be He,
tolerated everything, etc. How so? Rather, because they mocked them, the
neglect of Torah began, and then destruction followed.
And now to the matter: the princes, the rulers of the
people, were supported by their hand and by the power of their rule. “The faces
of elders were not honored” means that they did not honor the faces of sages.
And it is known that every “elder” in Scripture refers to Torah scholars, as in
“you shall honor the face of an elder,” “take all the elders of the people,”
“the elders who are in the gate.” He is saying that not only did the princes
use their power to despise and fail to honor the sages, but so did the whole
populace; and that is why it says simply “were not honored,” and not “they did
not honor.” Because of this, the youths who ought to have sat in the study hall
before the elders—since they abandoned the toil of Torah—were brought by God to
another form of labor, as the sage said: one who throws off the yoke of Torah
is given the yoke of government and the yoke of worldly concerns. And the
youngsters, who should have been trained in Torah, went out into bad ways, like
the stubborn and rebellious son, who is fit to be put upon a tree, as our sages
said; concerning him it is said, “If a man has committed a capital offense… and
you shall hang him on a tree.” This is what he means: because they despised
Torah scholars, the young men stumbled “by the wood,” that is, by the known
“wood” of the youth—the stubborn and rebellious son—through which they go out
into corrupt ways. From this follows the lament over the evil resulting from
the neglect of Torah, from the next verse: “elders have ceased from the gate,”
etc., as will be explained, with God’s help.
Ibn Ezra on Lamentations 5:12:1
“Princes” — We have no princes to save our women, for even they were hanged by
their own arm. And some say that “by their hand” refers back to the servants
mentioned above.
Lechem Dim'ah on Lamentations 5:12:1–8
And he said, “Princes were hanged by their hand.” The intention may be that the
princes themselves destroyed themselves deliberately and hanged themselves with
their own hands, and they chose strangulation for their souls, because they
feared that the enemies would abuse them on account of their being princes of
the state. For that is the way of conquering enemies when they capture a city:
the common people they lead away in captivity as slaves and slave women, but
the city’s princes they abuse by carrying out punishments on them, God forbid.
Out of fear of this, they hanged themselves with their own hands and strangled
themselves. Moreover, these princes were many and honorable, of high rank and
great power; and they did not want to become slaves to slaves, but chose
strangulation for their souls and were hanged by their hand.
And the phrase “the faces of elders were not honored”
means that these princes, who were hanged by their hand, were still handsome
youths and had not yet reached old age; their faces were not yet honored by
age. This is what “the faces of elders were not honored” means: that their
faces had not yet become honored as elders’ faces, for they were still young.
Even so, they did not care for their lives, and they hanged themselves with
their own hands out of fear, as said. But the rest of the youths among the common
people, since they knew that the enemies would not kill them but would merely
take them captive to perform the labor of their masters, accepted the labor
upon themselves and did not want to kill themselves. This is why it says,
“young men carried grain” — they carried it on their shoulders and accepted it.
Or alternatively: what caused the princes to be hanged
and killed by the enemies should be regarded as though the princes themselves,
with their own hands, hanged themselves, because by their own hands they
brought about their hanging, since in their rulership their pride and arrogance
increased; “the faces of elders were not honored,” and they even disrespected
elders and sages, for no elder means other than one who has acquired wisdom. In
their days the faces of the elders and wise men were not honored because of
their arrogance, and thus they brought about their own death; it is as though
they had hanged themselves with their own hands. For had it not been for the
sin, no nation or tongue could have conquered them.
And after he has lamented the princes who have already
died, he comes to lament the youths who are still alive, and he describes the
greatness of their weakness amid their suffering. For even the youths, whose
strength is normally great and mighty, were no longer left with strength to do
any labor requiring exertion; but they could still bear the labor of grinding,
which is light work, since one sits while doing it and holds the goad in his
hand to strike the horse that turns the millstone. There is no great exertion
in this, for when a person is seated and has the goad in his hand, every time
the horse turns and passes by him, he strikes it once or twice and it goes
around. But because of their great weakness they could bear no labor except
grinding, which is light. Therefore it says, “young men carried grain.” But the
youngsters, who are even younger than the youths, no longer had strength to go
outside on their feet, even with a wooden staff in their hands. Thus it says,
“and youths stumbled by wood,” meaning that even with a wooden support in their
hands they stumbled in walking because of their extreme weakness. I later found
that R. Moshe Almosnino, may his memory be blessed, wrote this same
interpretation of “young men carried grain,” as I will quote below.
Or again: he says that Zion’s crown has fallen and our
Temple has been destroyed, but we should not lament the destruction of the
Temple itself so much as our sins before Him, may He be blessed, which caused
it to be destroyed. Therefore we ought indeed to lament that we angered our
Creator. And that is what is meant by “Woe to us, for we have sinned,” meaning
that was the cause of the destruction.
And also David’s words, “I have eaten ashes like
bread,” etc., mean that ashes were as much as bread to me—that is, I did not
merely dip my bread in a little ashes, but there was as much ashes as bread in
what I ate. That is why it does not say “in bread” with a bet. And “and mingled
my drink with weeping” is understood from what our sages said: all wine that
does not have three parts of water to one part of wine is not wine. He says
that when I mixed the wine I drank with weeping, I poured it in, meaning that
for one part of wine there were three parts of tears. That is the meaning of
“and mingled my drink with weeping.” And this is also the meaning of “you gave
us tears to drink in measure.” And he gives the reason why “I have eaten ashes
like bread” and why “I mingled my drink,” namely, “because of your wrath,” etc.
That is, I am not distressed by my suffering for its own sake, but because
through the suffering it becomes apparent that You are angry with me and that I
have provoked You. For this I weep, and I mingle my drink with weeping, because
of Your wrath and indignation, which I have aroused in You. But over my
affliction and misery I do not grieve, because “You have lifted me up and cast
me down,” meaning: where did my exaltation and greatness, which I had above the
other nations, come from? For originally we were slaves to Pharaoh in Egypt,
and in Your abundant mercy You raised me and exalted me above all nations; and
You who raised me have also cast me down and returned me to my former state. Therefore
I have no reason to lament my downfall, for “the LORD gave and the LORD has
taken away; blessed be the name of the LORD.” I should lament only that I
angered You through my sin and caused You wrath and indignation, as said.
And this also fits with what was explained in “Woe to
us, for we have sinned.”
And also: “Women in Zion were humbled,” etc. It is understood why it says
“women” in Zion, which implies married women, but in the cities of Judah it
says “virgins.” So perhaps at first, when the armies came to make war on
Jerusalem and Zion, as they passed through the cities of Judah they did not
sleep with or rape married women, but only virgins, because they had not yet
gained enough power to seize even the married women, and they did not know what
the day would bring, whether they would prevail or not; therefore they did not
dare to seize anything except the virgins, since that was not as serious as
sleeping with married women. But once they had grown strong and conquered Zion
and Jerusalem, then they also took married women. Therefore it says, “women in
Zion were humbled.”
And my teacher and master, of blessed memory, wrote
that in Zion, which is our most distinguished and holy place, they were not
satisfied with defiling the virgins, but even the married women were violated.
But in the rest of the cities of Judah they confined themselves to the virgins
alone. And the reason they did so may be because their intention was to defile
the holy place; or because the side of impurity desired to prevail in a place
of greater holiness, and there the foulness of their evil inclination was
intensified; or perhaps the reason was the greater beauty there, etc.
And it is possible that the translator himself was
troubled by this: why, at first, it says “women,” which implies even married
women, and afterward “virgins.” So he translated that the verse speaks of two
wars: “The married women in Zion were humbled by the Romans, and the virgins in
the cities of Judah by the Chaldeans.” And with that, nothing is difficult,
because it is possible that the Romans did not care even to sleep with married
women, and therefore even the married women in Zion were violated; whereas the
Chaldeans may have had a law forbidding intercourse with another man’s wife,
and therefore they seized only virgins. This is why it says “virgins in the
cities of Judah.”
Even if this seems somewhat forced in the translator’s
interpretation, since the first war was by the Chaldeans and Nebuchadnezzar
destroyed the First Temple, while the Romans destroyed the Second Temple, one
might ask why the order is reversed. One could say this is not difficult,
because the exile of the Second Temple in which we are living is worse and more
bitter than the first, which lasted only seventy years. Therefore he begins his
lamentation at the beginning with the more severe matter, even if it is later
in time. Moreover, the greater and harsher evil he wanted to lament was
sleeping with married women; therefore he began with “women in Zion were
humbled.”
Palgei Mayim on Lamentations 5:12:1
“Were hanged by their hand.” They hanged themselves with their own hands and
destroyed themselves deliberately, because in their prosperity the faces of
elders were not honored.
