Ahavat Yehonatan, Haftarah of
Toldot 16
כי ממזרח שמש
עד מבואו גדול שמי בגוי'. אי' במד' דהיו קורין אותו אלהא דאלהא י"ל מפני דקודם
שבא אברהם היה חושך ואפילה והיו מאמינים בקדמות שהיא אלקות גמורה עד שבא אברהם והוכיח
הקדמות לעילה ראשונה ובירר הדבר מאיכות תנועות החמה שבכל יום הוא ממערב למזרח. ובשנה
מתנועע' היא ממזרח למערב ואם כן תנועה א' בהכרחי כן הוא תנועות היומי בהכרח על ידי
משוה היום וההכרח מונע הקדמות ונאמנו דבריו והיו קורין אותו אלהא דאלהא וזה שאמר הנביא
כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים כנ"ל וק"ל:
Ahavat Yehonatan, Haftarah of
Toldot 17
ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. נר' דזהו היעוד הוא
היה על בית שני וגם כתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון דכל המלכים היו שולחים
דורנות וקרבנות לאלהי הגדול שבירושלים ובזה הענין היה גדול מן הראשון דכל המלכים מכבדים
מפני דבית ראשון לא היה גלוי כבוד מקדשנו לעיני העמים ולא היו יודעין שיוכלו לשחר את
פני המלך בקרבן ואולם כאשר גלו נודע טבעם בארץ והיו שולחין קרבנות מכל הארצות ממזרח
וממערב וגם נתעשר הבית שני יותר מן הראשון וזהו גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון
וזה שאמר הנביא כי גדול שמי בגוים שהיו יודעים מן המלך הגדול ובכל מקום מוקטר ומוגש
לשמי שהיו מקריבים קרבנות עכו"ם מכל מקום וק"ל:
Ahavat Yehonatan, Haftarah of Toldot 16
“For from the rising of the sun even unto the going down of the same, My name
is great among the nations.” It is stated in the Midrash that they called Him
“the God of gods.” One may say that this is because before Abraham came there
was darkness and gloom, and they believed in the doctrine of primordial
eternity, which is sheer divinity. Then Abraham came and proved the doctrine of
eternity to indicate a First Cause, and clarified the matter from the nature of
the sun’s motion: every day it moves from west to east, whereas in the year it
moves from east to west. Therefore, if one motion is necessarily so, then the
daily motion is also necessarily due to the equinox, and necessity refutes
eternity. His words were true, and they called Him “the God of gods.” This is
what the prophet means: “For from the rising of the sun even unto the going
down of the same My name is great among the nations,” as above, and it is
clear.
Ahavat Yehonatan, Haftarah of Toldot 17
“And in every place incense is offered and presented to My name.” It seems that
this promise referred to the Second Temple, and so too it is written, “The
glory of this latter house shall be greater than that of the former.” For all
the kings would send gifts and offerings to the great God in Jerusalem, and in
this respect it was greater than the first, because all the kings honored it.
In the First Temple, the glory of our sanctuary was not made manifest to the
eyes of the nations, and they did not know that they could seek the favor of
the King through sacrifice. But when they were exiled, its nature became known
throughout the land, and offerings were sent from all countries, from east and
west. Also, the Second Temple became wealthier than the first. This is the
meaning of “the glory of this latter house shall be greater than that of the
former.” And this is what the prophet says: “For My name is great among the
nations,” because they knew of the great King, and “in every place incense is
offered and presented to My name,” because gentile offerings were brought from
everywhere. And it is clear.
