Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:1
הנה עפלה נפשו
גבהה כמו עופל ובחן.
Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:2
לא ישרה בו
ואף כי צדיק ממנו ומלת לא תשרת בעבור אחרת.
Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:3
וכן הוא צדיק
באמונתו לא יחיה מידו, והטעם: לא ישרה נפשו בו והוא רואה כי צדיק ממנו לא חיה מידו,
ואף הוא שיחיה וימלט. והטעם: דרך תימה, הנה הוא רואה כי צדיק בעבור אמונתו לא ימלט
מידו ואיך לא יחשב על עצמו שנפשו עפלה ולא ישרה, והוא איש היין בוגד וגבר יהיר, אשר
כל אלה הגזרות והרעות הוא עשאם, ואיך לא יחשוב בעצמו כי עליו ישאו משל, ויחודו חידות
הנסתרות ממנו בדרך מליצה, ובאר היטב כמו שכתוב הוי המרבה וכל הכתוב אחריו. (source)
Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:1
“Behold, his soul is puffed up” means that it is exalted, like ʿophel
and bāḥan.
Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:2
“It is not upright within him,” and also even more so, “the righteous one.” The
word “not” serves also for the other clause.
Ibn Ezra on Habakkuk 2:4:3
And so too: “the righteous shall live by his faith” means, from his hand, i.e.,
he shall not be upright within himself. The sense is: he sees that the
righteous man does not live by his hand, yet he himself thinks that he will
live and escape. And the meaning is a matter of astonishment: behold, he sees
that the righteous man, because of his faith, will not escape from his hand—so
how does he not consider for himself that his soul is puffed up and not
upright? He is a man of wine, a traitor, and a proud man, who has brought about
all these decrees and evils; so how does he not think that people will speak a
proverb about him, and express the hidden matters concerning him in riddle-like
language, and explain it clearly, as it is written, “Woe to him who increases…”
and the rest of the passage.
