Abarbanel on Malachi 1:11:1
כי ממזרח שמש
עד מבואו וגו' עד ואמרתם הנה מתלאה: חז"ל בתנחומא (אחרי ט) פי' זה הפסוק על תפלת
המנחה ופי' ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי על כל תפלות ישראל, וג"כ דרשוה על הת"ח
העוסקים בתורה בהלכות עבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי שנ'
זאת התורה לעולה למנחה זאת התורה לא עולה ולא מנחה. וכן ת"י ובכל עידן דאתון עבדין
רעותי אני מקבל צלותכון ושמי רבא מתקדש על ידיכון וצלותכו כקרבן דכיא קדמי. ורש"י
פי' הפסוק הזה ע"פ דרכם ז"ל ולמה אתם מחללים שמי והלא גדול הוא בגוים ואני
אהבתי וחייבתי עליכם שבכ"מ שאתם מתפללים לפני אף בגולה מוקטר ומוגש הוא לשמי ומנחה
טהורה היא לי כי על ידכם גדול שמי בגוים ואתם מחללים אותי, הנה פי' הפסוק כולו מההקטרה
וההגשה והמנחה על ישראל. והראב"ע פי' הפסוק כולו על אומות העולם שממזרח שמש ועד
מבואו שהם שתי קצוות הארץ ממזרח למערב שם היישוב כולו, ואינו כן מצפון לדרום איננו
מיושב כולו, בכל מקום מהיישוב אלו צויתי אותם כמו שצויתי אתכם היו מקטירים ומגישים
לפני קרבנות ומנחה טהורה לא כמו שאתם עושים שמגישים על מזבחי לחם מגואל ולזה הפי' נמשך
הרד"ק. והנה לפי' רש"י יחסר הנושא ולפי' הראב"ע יחסר התנאי העצמי, לפי
שהכתוב אומר גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש ואם זה על ישראל נאמר כדבריהם ז"ל
היה ראוי שיזכור שבכל מקום מוקטר מוגש תפלותיהם של ישראל או תורת החכמים העוסקים בדיני
עבודה, וכן לפי הראב"ע יחסר התנאי העצמי שהוא ובכל מקום מוקטר מוגש אילו צויתי
אותם על כך כמו שצויתי אתכם. ומפני זה שני הפירושים האלה לא יתכנו כפי הפשט.
Abarbanel on Malachi 1:11:2
אבל האמת בפשט
הכתוב הזה הוא שבעבור שהיה הקב"ה מוכיח את הכהנים שהיו מבזים שמו ומגישים על מזבחו
לחם מגואל, אמר להם היה לכם ללמוד מדרכי הגוים שעם היות שלא ראו אור התורה הנה בראותם
עוצם התנועה היומית שמתנועע הגלגל הראשון ממזרח למערב בכל יום הם מפאת עיונם וחקירתם
מאמינים שיש סבה ראשונה לכל הסבות הרוכב בשמי שמי קדם מניע הגלגל ההוא בתעצומו ורומו
ומגדלים ומרוממים אותו ועושים עבודות והקטרות היותר נקיות וטהרות שאפשר לפי דעתם לפניו,
ואין אחד מהם שיכפור במציאות הסבה הראשונה ומעלתו ושלימותו לפי שראו שהשתלשלות הסבות
לבלתי תכלית הוא שקר ושכל המתנועע יש לו מניע ואם הוא מתנועע תמיד הנה בהכרח מניעו
נבדל ולכן אין אחד שיבזה שמו, ועל זה אמר כאן כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים
ומ"ם ממזרח הוא אצלי מ"ם הסבה ר"ל כי מסבת מזרח השמש ותנועתו עד מבואו
גדול שמי בגוים שיכירו וידעו כולם שאני המניע הראשון באותה תנועה ואני סבה לכל הסבות,
וזה שאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (טז, ב) מרגלית אחת היתה תלויה בצוארו של אברהם
וכל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא וכשמת אברהם תלאה הקב"ה בגלגל חמה, ר"ל
שהיו בפיו ובגרונו של אברהם אבינו טענות ומופתים להוכיח מציאות הסבה הראשונה ושלימותו
ובזה כל חולה באמונותיו ודעותיו בשומעו דבריו ומיד נתרפא וכשמת אברהם תלה הקב"ה
אותה המרגלית בגלגל חמה כי הוא המורה על מציאות מניעו הראשון ויכולתו באותה הנעה העצומה
ממזרח למערב. ועד"ז אמרו בתנחומא (אחרי ט) משעה שהשמש זורחת במזרח עד ששוקעת בערב
אין קלוסו של הקב"ה סר מפיו שנאמר (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם
השם שתהלות הוא במה שיהיה מתנועע בני אדם. ומפני שכלל הגוים היו משיגים מציאות הסבה
הראשונה יתברך משפיע על כל שאר הסבות מפני התנועה היומית לכן אמרו חכמים ז"ל דקרו
ליה אלהא דאלהיא ר"ל שכל בני אדם מודים במציאות הסבה ראשונה לכל העלות, ולזה אמר
גדול שמי בגוים שהיה שמו וכנויו ורשומו בקרב הגוים הנמשכים אל המשפט השכלי מבלי דת
שהוא גדול שהגדולה ההיא תרמוז אל היותו ראשון לכל נמצא גבוה מעל גבוה, וכמו שאמר יתרו
רומז לזה (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ר"ל עתה ידעתי שה' אלהיכם
הוא הגדול על כל האלקים שהוא הסבה הראשונה המשפעת כולם. וידוע גם כן שכל אומה ואומה
תזבח לאלהי האלקים זבח נקי וטהור בעיניה והקטרה היותר משובחת שתקיף מחשבתה לפי שכל
דבריהם ומחשבותיהם הוא לכבד את אדון העולם רבון כל המעשים ואם יש בהם עובדים לשמש ולירח
או לכל צבא השמים אין זה כי אם לחשבם שהסבה הראשונה מנה אותם מנהיגים על הדברים ההווים
והנפסדים וכמ"ש הרב ז"ל בספר המדע פ"ה מהלכות ע"ז.
Abarbanel on Malachi 1:11:3
הנה אם כן אין
שום אדם שלא יודה במציאות הסבה הראשוה ושלא יכבדהו בכל יכולתו ודעתו אבל יפול בהם הטעות
אם בהעדרם ממנו ית' הידיעה וההשגחה בשפלים מפני רוממות מעלתו ובחשבם שהנהגת העולם השפל
כולו מהסבות האמצעיות השמימיות ושהיו מתרצים לפני האמצעיים ההם כאשר יכבדו ויעבדו את
סבתם הראשונה, גם שמהם חשבו שאותה הסבה הראשונה אשר חייב עיונם וחקירתם היה שר משרי
מעלה או אדם היה כאחד ממנו בשום זמן מהזמנים, ומהם בכפרם שנתיחדה השגחתו והנהגתו על
אומת ישראל, וזה היה ענין פרעה באומרו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח שסכל השם
ההוא על מה יורה וסכל שהסבה העליונה ישגיח בארץ וכמו שאמר לו על זה למען תדע כי אני
ה' בקרב הארץ. והנביא על זה אמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך
לא קראו שהם אשר לא ידעו שאתה פודה ישראל וגואלו ולא ידעו שמך ולא קראוך בו שהוא השם
אשר למדנו משה רבינו עליו השלום מפי הגבורה. וכבר ביאר כל זה המשורר באומרו ממזרח שמש
עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג, ג) שענינו כמו שפירשתי שבסבת זריחת השמש ובואו ושקיעתו
שם ה' מהולל בפי כל הבריות שמקלסין אותו מפני מה שיראו מאותה תנועה העצומה, וביאר עוד
סלוק השגחתו באומרו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ר"ל שהיה הקדוש ברוך הוא
רם ונעלה מהנהיג ומהשגיח בשפלים ושלבד על השמים היה כבודו והשפעתו, אמנם אנחנו לא נאמין
כן כי מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות (שם ה), וביאר המגביהי באומרו בשמים
כי שם תשוער ישיבתו מפני הנעת הגלגל העליון המקיף, וביאר המשפילי לראות באומרו ובארץ
שבשפלים ישגיח ויראה עם כל מעלתו, וזכר מהשגחתו באומרו מקימי מעפר דל וגומר, והביא
ראיה לזה מענין האומה בצאת ישראל ממצרים וגומר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו שייחד
השגחתו וממשלתו עליהם עד שעשה להם נסים ונפלאות וקרע להם את הים. ואמנם בענין העבודות
אנחנו נדע מה נעבוד את ה' לפי שהוא יתברך צונו בדרכי עבודתו אבל הגוים זובחים ומקטירים
ומקריבים מנחותיהם כרצונם ודעתם, וכבר אמר החבר למלך הכוזרי שאי אפשר שיתקרב האדם לאל
כ"א בדברים שהוא יתברך יצוה בעשייתם כי הם לבד הנרצים אצלו.
Abarbanel on Malachi 1:11:4
ועל זה עצמו
נאמר כאן כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ר"ל הם אינם יודעים דבר מחפצי
ורצוני כי לא הגיעה אליהם הנבואה ודרכי התורה האלהית אבל שם הסבה הראשונה כבר ידעוהו
בדעתם ועיונם מפאת תנועת הגלגל העליון ובכל מקום מארצותם לגויהם מוקטר מוגש לשמי, לא
אמר מוקטר מוגש לי כמו שאמרה תורה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א, ב) ולא אמר
שיקבלהו השם ברצון ולא שהיתה אותה עבודה טובה ורצויה ולא במקום נבחר אליו אלא שלפי
דעתם וכוונתם היו מכבדים את השם אשר שמעו או קבלו מחקירתם ומשתחוים לפניו ולא היו מקריבים
לשמו כי אם מנחה טהורה לא מגואלת, ויצא מזה התוכחה לכהנים מורי התורה ומלמדיה למה היו
בוזי שמו ומגישים על מזבחו לחם מגואל.
Abarbanel on Malachi 1:11:1
“For from the rising of the sun even unto the going
down of the same, etc., until ‘and you say, Behold, what a weariness!’ Our
sages in Tanhuma (Aḥarei Mot 9) explained this verse as referring to the
afternoon prayer, interpreting ‘and in every place incense is offered unto My
name’ as referring to all the prayers of Israel. They also interpreted it of
the scholars who are occupied with Torah, in the laws of the sacrificial
service, everywhere I regard them as though they were offering incense and
bringing [it] to My name, as it is said: ‘This is the law of the burnt
offering, of the meal offering’—this Torah is neither a burnt offering nor a
meal offering.
So too the Targum: ‘And at every time that you do My
will I accept your prayer, and My great name is sanctified through you, and
your prayer is like a pure offering before Me.’ Rashi explained this verse
according to their, may their memory be blessed, way: Why do you profane My
name? Is it not great among the nations? I have loved and required of you that
wherever you pray before Me, even in exile, ‘incense and offering’ are to My
name and are a pure offering to Me, for through you My name is made great among
the nations, while you profane Me. Thus he interprets the whole verse—incense,
offering, and meal offering—of Israel.
But Ibn Ezra interpreted the whole verse as referring
to the nations of the world, who are ‘from the rising of the sun even unto the
going down of the same,’ that is, the two ends of the inhabited earth from east
to west, where all habitation lies. It is not so from north to south, for the
whole of that stretch is not inhabited. Everywhere in the inhabited world, had
I commanded them as I commanded you, they would have offered before Me
sacrifices and a pure meal offering—not as you do, who bring defiled bread upon
My altar. To this interpretation Radak was inclined.
Now according to Rashi’s interpretation, the subject is
omitted; and according to Ibn Ezra’s interpretation, the essential condition is
omitted, for Scripture says, ‘Great is My name among the nations, and in every
place incense is offered,’ whereas if this were said of Israel, as they
interpret it, it should have mentioned that in every place the incense offered
is the prayers of Israel or the Torah of the scholars occupied with the laws of
the service. Likewise, according to Ibn Ezra, the essential condition is
missing, namely: ‘and in every place incense is offered, if I had commanded
them to do so as I commanded you.’ For this reason both of these
interpretations are not acceptable on the level of the plain sense.”
Abarbanel on Malachi 1:11:2
“But the truth according to the plain sense of this
verse is that because the Holy One, blessed be He, was reproving the priests,
who despised His name and brought defiled bread upon His altar, He said to
them: you should have learned from the ways of the nations, who, though they
did not see the light of the Torah, nevertheless, when they behold the great
motion of the daily movement by which the outer sphere moves from east to west
every day, they, through their contemplation and inquiry, believe that there is
a First Cause of all causes, who rides upon the heavens, the heavens of old,
moving that sphere by His power and majesty; and they magnify and exalt Him and
perform before Him the purest and most fitting rites and offerings possible
according to their understanding. None of them denies the existence of the
First Cause, His exaltedness, and His perfection, because they have seen that
an infinite regress of causes is false, and that everything moved has a mover;
and if it is moved continually, then its mover must of necessity be separate.
Therefore none of them despises His name.
This is why it is said here: ‘For from the rising of
the sun even unto the going down of the same My name is great among the
nations.’ The mem of mimizraḥ (“from the rising”) is, in my opinion, a
causal mem, meaning: because of the rising of the sun and its motion until its
going down, My name is great among the nations, for they all recognize and know
that I am the first mover in that motion and the cause of all causes. This is
what our sages said in Bava Batra (16b): there was a pearl suspended
from the neck of Abraham, and any sick person who looked upon it was
immediately healed; and when Abraham died, the Holy One, blessed be He, hung it
on the sun. That is to say, in the mouth and throat of our father Abraham there
were arguments and proofs establishing the existence of the First Cause and His
perfection, and by these every person sick in his faith and opinions, when
hearing his words, was immediately healed. And when Abraham died, the Holy One,
blessed be He, hung that pearl upon the sun, because the sun indicates the
existence of its first mover and His power through that mighty motion from east
to west.
Similarly, in Tanhuma (Aḥarei Mot 9) they said:
from the time the sun rises in the east until it sets in the west, the praise
of the Holy One, blessed be He, never departs from his mouth, as it is said,
‘From the rising of the sun unto the going down of the same the name of the Lord
is to be praised’ (Ps. 113:3), meaning that praise is found in what moves human
beings. And because all the nations grasped the existence of the First Cause,
blessed be He, as the One influencing all other causes by reason of the daily
motion, the sages said that they call Him ‘the God of gods,’ meaning that all
people acknowledge the existence of the First Cause of all causes.
Therefore it says, ‘My name is great among the
nations,’ meaning that His name, His designation, and His renown were among the
nations who followed rational judgment without religion, and this greatness
indicates that He is the first of every existent thing, exalted above every
exalted one. As Jethro alluded to this when he said, ‘Now I know that the Lord
is greater than all gods’ (Exod. 18:11), meaning: now I know that the Lord your
God is the One who is greater than all the gods, that is, the First Cause who
influences them all.
It is also well known that every nation sacrifices to
the god of gods, in its view, a pure and clean sacrifice, and the best incense
its mind can conceive, because all their words and thoughts are directed toward
honoring the Master of the world, Ruler of all deeds. And if there are among
them those who worship the sun and moon or all the host of heaven, this is only
because they think that the First Cause appointed them as governors over
transient and perishable things, as the Master, may he be blessed, explained in
Mishneh Torah, in the fifth chapter of the laws of idolatry.”
Abarbanel on Malachi 1:11:3
“Thus there is no one who does not acknowledge the
existence of the First Cause and does not honor Him to the extent of his
ability and understanding. But the error among them lies in their failure to
attribute to Him, may He be exalted, knowledge and providence over the lower
world because of the greatness of His exaltedness, and in their thinking that
the governance of the whole lower world is by means of the intermediate
celestial causes; and that those intermediate causes are to be appeased when
they honor and serve their first cause.
Some of them even imagined that the First Cause which
their contemplation and inquiry compelled them to acknowledge was one of the
chief ministers on high, or a human being like one of us, at some time or
other. Others denied that His providence and governance are especially directed
toward the nation of Israel. This was the matter of Pharaoh when he said, ‘I do
not know the Lord, and neither will I let Israel go’—for he was ignorant of
what that name signifies, and he was ignorant that the Most High governs on
earth. Therefore it was said to him: ‘that thou mayest know that I am the Lord
in the midst of the earth’ (Exod. 8:18).
And the prophet, with reference to this, said: ‘Pour
out Thy wrath upon the nations that know Thee not, and upon the kingdoms that
call not upon Thy name’—meaning those who did not know that You redeem Israel
and are their redeemer, and who did not know Your name and did not call upon
You by it, the name which Moses our teacher, peace be upon him, learned from
the mouth of the Almighty.
The poet already explained all this when he said, ‘From
the rising of the sun unto the going down of the same the Lord’s name is to be
praised’ (Ps. 113:3), meaning, as I explained, that because of the sun’s
rising, its coming, and its setting, the name of the Lord is praised by all
creatures, who extol Him because of that mighty motion. And he further
explained the removal of His providence by saying, ‘The Lord is high above all
nations; His glory is above the heavens’—meaning that the Holy One, blessed be
He, is high and exalted above governing and overseeing the lower world, and
that only in the heavens is His glory and influence.
But we do not believe this, for ‘Who is like the Lord
our God, that is enthroned on high, that humbleth Himself to behold’ (Ps.
113:5-6). He explained ‘that is enthroned on high’ by saying ‘in the heavens,’
for there His dwelling is apprehended because of the motion of the upper
encompassing sphere; and he explained ‘that humbleth Himself to behold’ by
saying ‘and in the earth,’ that is, that in the lower world He does indeed
oversee and observe despite His exaltedness. He then mentioned examples of His
providence in saying, ‘Who raiseth up the poor out of the dust,’ etc. And he
brought proof of this from the nation’s story: ‘When Israel went out of Egypt,’
etc., ‘Judah became His sanctuary, Israel His dominion’—meaning that He singled
out His providence and dominion over them, until He performed signs and wonders
for them and split the sea for them.
As for acts of worship, we know what we are to serve
the Lord with, because He, may He be blessed, commanded us in the ways of His
service; but the nations sacrifice, offer incense, and bring meal offerings
according to their own will and judgment. And the Ḥaver already said to the
king of the Khazars that a human being cannot draw near to God except through
things which He, may He be blessed, commands to be done, for these alone are
pleasing to Him.”
Abarbanel on Malachi 1:11:4
“And it is in this same sense that it is said here:
‘For from the rising of the sun even unto the going down of the same My name is
great among the nations’—that is, they do not know anything of My desires and
will, for prophecy and the ways of the divine Torah have not reached them; but
they have come to know the First Cause through their understanding and
speculation, by means of the motion of the upper sphere. ‘And in every place
among their lands and peoples incense is offered to My name’—it does not say
‘offered to Me,’ as the Torah says, ‘If any man of you bring an offering unto
the Lord’ (Lev. 1:2); nor does it say that the Lord accepts it with favor, or
that that service was good and pleasing, or that it was done in a chosen place
dedicated to Him. Rather, according to their understanding and intention, they
were honoring the name which they had heard or had come to through inquiry, and
bowing before Him. And they were not offering to His name anything but pure,
not defiled, meal offering.
From this the rebuke to the priests, teachers and
instructors of the Torah, emerges: why did they despise His name and bring
defiled bread upon His altar?”
